X

משמורת ילדים ואפוטרופסות

עורך דין משמורת ילדים

נראה כי הסוגיה הכי כאובה, מורכבת, רגישה ומקשה בכל הליך גירושין היא סוגיית הילדים. ילדיכם המשותפים עוברים טלטלה קשה בשל פירוק התא המשפחתי ולרוב אתם, כבני זוג מתגרשים, תעשו הכל כדי לצמצם את הפגיעה בהם. הליך גירושין מעלה הרבה מאד שאלות ומחלוקות סביב גידול הילדים. אנו כאן כדי להבהיר את כל המושגים, להשיב על כל השאלות ולשפוך אור על היבטי המשמורת והאפוטרופסות של כל הליך גירושים.

1. מה זה אפוטרופסות?

אפוטרופוס הוא אדם הממונה ואחראי על ענייניו של אחר. ההגדרות של מוסד האפוטרופסות וההסדרים הכרוכים בו קבועים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. לפי חוק זה שני "סוגי אנשים" זקוקים לאפוטרופוס: או קטין מתחת לגיל 18, או בגיר בכל גיל שלא מסוגל לטפל בעצמו (בשל לקות פיסית, נפשית, או קוגניטיבית).

בהקשר של גירושים נדונה שאלת האפוטרופסות כאשר בני זוג נפרדים וצצה שאלת משמורת על הילדים המשותפים ו/או כאשר גרושים , אלמנים או חד הוריים נישאים לבן זוג שרוצה לשמש כאפוטרופוס של ילדיהם. שאלת זהות האפוטרופוס עלולה להתעורר גם במקרים רבים אחרים, למשל כאשר רשויות הרווחה מוציאים ילדים מחזקת ההורים בשל הזנחה או התעללות ועוד. ככלל, האפוטרופוס של קטינים מתחת גיל 18 הוא ההורה הנחשב לאפוטרופוס טבעי.

נשאלת השאלה, מה זה אומר בפועל להיות אפוטרופוס? איך מתבטא היותו של הורה אפוטרופוס על ילדיו? מה הם חובותיו ותפקידיו?

אפוטרופוס אמור לדאוג לילד, לטפל בו, למלא את צרכיו, להיות אחראי לשלומו וביטחונו ולהיות אחראי עליו ועל ענייניו.

בין תפקידיו של האפוטרופוס מצויים התפקידים הבאים: לדרוש ולממש את זכויות הילד, למלא את חובות הילד, לדאוג לשלומו והגנתו של הילד, להגן על בריאותו, להגן על רכושו, להגן על גופו ולהעניק לו סיוע כל אימת שצריך.

2. מי הוא אפוטרופוס של הילד המשותף כשהוריו מתגרשים?

ככלל, האפוטרופוס של קטינים מתחת גיל 18 הוא ההורה הנחשב לאפוטרופוס טבעי. כאשר הורים לילד משותף מתגרשים, מצב זה איננו משתנה ושני ההורים נשארים אפוטרופוסים של הילד, אלא אם ייקבע אחרת. שלילת אפוטרופסות מהורה נעשית במקרים חריגים וקיצוניים ביותר, ולגירושין אין קשר לזה. הזכות הטבעית להורות היא אחד הדברים "הקדושים" ביותר בעולם המשפט ושלילה של הזכות הזאת נעשית ממש רק במקרים מעטים מאד. האפוטרופסות מובחנת משאלת המשמורת – יכול להיות מצב בו הורה יישאר האפוטרופוס הרשמי של הילד אולם לא יהיה המשמורן שלו ויפגוש בו בכפוף להסדרי הראיה.

3. מה זה משמורת ילדים?

משמורת ילדים זוהי הגדרה של ההסדר שבין ילדים להוריהם. כמובן שההכרעות וההסכמות לגבי המשמורת מתקיימות בין ההורים של הילדים אולם בפועל כאשר מדברים על משמורת מתייחסים ליחסים שבין הילדים להורים. הורה שמקבל משמורת על ילדיו מקבל על עצמו שלל חובות כלפי ילדיו – הוא יחזיק בהם פיסית, הם ילונו בביתו, הוא יתמוך בהם, יפרנס אותם,

ימלא צורכיהם ומחסורם, יבטיח את שלמותם, יקבל החלטות בנוגע אליהם, בריאותם וביטחונם ויגדל אותם הלכה למעשה.

כשהורים לילדים משותפים חיים יחד לא עולה שאלת המשמורת, אולם כאשר הם נפרדים השאלה מי יגדל את הילדים,

היכן הם יתגוררו ומי יהיה ההורה המרכזי בחייהם צפה ועולה. זוהי שאלת המשמורת. משמורת ילדים מכונה גם החזקת ילדים משום שבן הזוג שזוכה במשמורת על ילדו "מחזיק" אותו בפועל ונושא ברוב האחריות הכרוכה בגידולם. הורה משמורן זה נושא בתפקיד שונה מההורה שאיננו משמורן והופך להיות ההורה המרכזי שאחראי על הטיפול בילדים.

ומהו תפקידו של ההורה שאיננו זוכה במשמורת? הוא לא יוצא מחיי הילדים והוא מעורב, אחראי ושותף בגידולם אבל הזכויות שלו לגבי הילדים מעט מוגבלות. המשמעות של מצב זה בפועל היא שהורה משמורן יכול לקבל החלטות מסוימות לגבי הילד, בעיקר ברמת ההתנהלות היומיומית שלו, אבל הוא לא יכול לקבל החלטות מהותיות דוגמת קביעת מוסד לימודי, שינוי מקום מגורים, טיפולים רפואיים (למעט בחירום) וכיוצא באלה ללא הסכמת ההורה השני.

לרוב, ההגבלות המוטלות על ההורה שאיננו משמורן מוסדרות בהסדרי הראיה. ישנה הבחנה ברורה בין משמורת לבין אפוטרופסות. ההורה שאיננו משמורן נותר האפוטרופוס של הילד ונושא בכל החובות הנגזרות ממעמד זה, אולם הוא איננו המשמורן שלו. בהקשר זה בולטת ההתמקדות של היבט המשמורת בשאלות של הסדרי מגורים ולינה של הילד.

המונח "משמורת" למעשה משקף את חלוקת הזמן שכל אחד מההורים יבלה עם ההורים. האחריות היא מכוח האפוטרופסות ולכן גם הורה לא משמורן הוא אחראי באותה מידה לגבי החלטות בעניין גידול הילדים כמו קביעת מוסד לימודי, שינוי מקום מגורים, טיפולים רפואיים, וכל דבר אחר הנוגע לגידול הילד. היתרון של ההורה המשמורן גלום בשהייה עם הילדים בפרקי זמן ארוכים יותר ובאפשרות לנהל אותם יותר בחיי היום יום של הילדים.

 על כן ישנם מצבים בהם המשמורת איננה חופפת לחלוקת הזמנים, למשל מקרה בו יש משמורת משותפת אבל להורה אחד יש יותר זמן עם הילדים מאשר ההורה השני, או מצב בו הורה א' מקבל משמורת ובכל זאת בפועל חלוקת הזמנים היא שווה או כמעט שווה. מכאן יש להסיק כי חשוב ונכון יותר להסתכל על פרטי הסדרי הראיה ועל משמעות יישומם בפועל ופחות להתעכב על הכותרת.

4. מה ההבדל בין משמורת לאפוטרופסות?

אפוטרופסות היא למעשה משמורת משפטית בעוד משמורת ילדים היא משמורת פיסית. ההורים הטבעיים תמיד נשארים אפוטרופוסים של הילד ויש להם זכות להחליט החלטות לגביו וחובה לדאוג לשלמותו, ביטחונו ובריאותו. למשמורן יש זכויות וחובות הקשורות להחזקה פיסית בילד – ההורה שמתגורר עם הילד, שבביתו הוא לן והוא האחראי לגידולו היום יומי.

5. מהם סוגי המשמורת הקיימים ומהם ההבדלים ביניהם?

ישנם כל מיני סוגים של משמורת וכל זוג תופר לעצמו או שנכפה עליו פתרון משמורת לפי מידותיו. באופן גס ביותר ניתן להבדיל בין משמורת משותפת, במסגרתה שני ההורים הם משמורנים של הילד והאחריות על גידולו נחלקת ביניהם באופן שווה, לבין משמורת בלעדית, במסגרתה הורה אחד מוגדר משמורן והשני כפוף להסדרי ראיה הקובעים את מידת מעורבותו בחיי הילד ומגבילים את שהייתו עמו.

6. מהם הסדרי ראיה?

הסדרי ראייה הם הסכמים המסדירים את מידת מעורבותו של הורה שאינו משמורן בחיי הילדים המשותפים שלו ושל גרושתו. הסדרי ראיה מגדירים נשואים מגוונים ובעיקרם הקביעה מתי, היכן וכיצד יוכל ההורה שאיננו משמורן להיפגש עם ילדיו. שאר הסוגיות הכרוכות בשאלת המשמורת כגון חינוך הילדים, קבלת החלטות, אידאולוגיה לפי יחונכו, מעבר דירה, נישואים לבן זוג אחר ועוד יוכרעו ויכללו לרוב בהסכם הגירושים ולא בהסדרי הראיה.

הסדרי הראיה ינוסחו ויקבעו לאחר שההורים עצמם יגיעו ביניהם להסכמה או לאחר שבית המשפט יידרש להכריע בשאלת המשמורת ויקבע בעצמו את הסדרי הראייה.

 ישנם הסדרי ראיה "סטנדרטיים", כשנהוג להבחין בין שני סוגי – הסדרי ראייה בסיסיים והסדרי ראייה מורחבים.  הסדרי ראייה בסיסיים מאפשרים להורה שאיננו משמורן להיפגש עם ילדיו פעמיים בשבוע בשעות אחר הצהריים ובכל סוף שבוע שני. בתקופות החגים והחופשים מתחלקת השהייה עם הילדים באופן שווה בין ההורים. הסדרי ראייה מורחבים מאפשרים להורה שאיננו משמורן לקיים פגישות תכופות יותר עם הילד, הם יכולים לכלול גם תקופות לינה ארוכות יותר, סופי שבוע ארוכים ועוד.

 חשוב לציין כי כיום קיימת מגמה הולכת וגוברת של בתי המשפט לקבוע משמורת משותפת לשם טובת הילד. מקרים רבים הוכיחו כי במצבים בהם שני ההורים נמצאים בתמונה הדבר תורם לטובת הילד, על כן החתירה היא לאפשר מצב זה ככל הניתן.

7. מהי תביעת משמורת קבועה? ומהי תביעת משמורת זמנית?

דיון והכרעה בסוגיית משמורת עלולים לקחת זמן רב. עד שמוכרעת המשמורת הקבועה, קרי זו שתקבע הסדר שייושם בשנים הבאות, יש צורך בקביעת הסדר משמורת זמני עד לרגע ההכרעה. זוהי משמורת זמנית. פעמים רבות שואף בית המשפט למנוע בלבול בקרב הילדים ולמנוע שינויים בחייהם ולכן לרוב המשמורת הזמנית תישאר ללא שינוי ותהפוך להיות משמורת קבועה.

8. מי קובע מי יזכה במשמורת?

ההורים עצמם או בית המשפט. במידה וההורים מצליחים לגבש הסכמות בשאלת המשמורת הם אלה שינסחו אותן,

יקבעו הסדרי ראיה ויכללו את הכל בהסכם גירושים. הסכם גירושים מקבל תוקף משפטי רק לאחר שאושר על ידי בית משפט.

בעת האישור של הסכם גירושין בית המשפט שם לב במיוחד לשאלת המשמורת על הילדים. בסוגיה זו חשוב לו להתעמק כדי להבטיח שמירה על האינטרסים של הילדים. אם ההסכמות לא פוגעות בילדים הן יכובדו ובית המשפט ייתן להסכם תוקף של פסק דין.

במידה ובני הזוג לא מגיעים להסכמה אחד מהם מגיש תביעה למשמורת וסוגיה זו נפתחת לדיון בבית משפט. סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מעניק לבית המשפט סמכות לדון ולהכריע בשאלת משמורת. בסוף הדיון בתביעה יכריע בית המשפט ויקבע למי ההורים תוענק משמורת על הילדים ובאיזה היקף; וכן יקבע הסדרי ראייה שיגבילו את מידת מעורבותו של ההורה שלא זכה במשמורת בחיי ילדיו.

9. על פי אילו קריטריונים מחליטים למי מההורים תוענק המשמורת על הילדים ומאיזה סוג?

שאלת המשמורת על ילדים היא שאלה מורכבת וסבוכה. אם בני הזוג לא הצליחו להגיע להסכמה בשאלה זו בית המשפט יבחן את הנסיבות ויקבע הכרעה בעצמו. בין השיקולים שינחו את בית המשפט בבואו להכריע בשאלת המשמורת מצויים השיקולים הבאים:

א. גיל הילדים: בישראל שאלת המשמורת מוכרעת בין היתר גם על ידי חזקת הגיל הרך. זוהי חזקה המקבעת הנחה לפיה לילדים קטנים, עד גיל 6 טוב יותר אצל אמם. זוהי הנחת המוצא. בפועל זה אומר שילדים עד גיל 6 יהיו אוטומטית תחת המשמורת של האם אלא אם כן יש נסיבות שיעזרו לסתור הנחה זו ולהפריך את החזקה. האב הוא שצריך להביא הוכחות לסתירת החזקה.

ב.  מניעת הפרדה בין אחים: שיקול מרכזי שמשפיע על הכרעת בית המשפט בשאלת משמורת הוא הרצון של בית המשפט שלא להפריד בין אחים.

ג. עיקרון טובת הילד: זהו עיקרון מרכזי המנחה את בית המשפט בקבלת החלטות הנוגעות לגורל הילדים. גם בשאלת המשמורת מה שניצב לנגד עייני השופטים זה השאלה מה יהיה עדיף לילד ומה ייטיב עמו.

ד. רצון הילד: במידה והילד הוא מעל גיל 10 יש ויתחשבו ברצונו ובהעדפותיו.

ה. מאפייניהם של ההורים – בריאות פיסית ונפשית, תפיסת עולם, הכרה שלו בחשיבות הקשר עם ההורה השני וכדומה.

ו. מידת מעורבותו של כל הורה בחיי הילד ואיכות הקשר בין ההורה לילד.

ז. היחסים בין ההורים.

10. מה זה עקרון טובת הילד?

זהו עקרון מרכזי, עקרון על המנחה את בית המשפט בכל דיון משמורת. כאשר דנים בשאלה מי יזכה להיות ההורה המשמורן הדבר המרכזי העומד לנגד עיני בית המשפט הוא עקרון זה הבוחן מה עדיף לילד, מה יתרום להתפתחותו, מה יגן על ביטחונו ויבטיח את רווחתו הגופנית והנפשית. כל החלטה הקשורה לילד תוכרע על פי טובתו תמיד ובוודאי שאלת המשמורת. בית המשפט יטיל את משמורת הילדים על ההורה "העדיף" כשמתן העדיפות תלויה היא ביחס לילד. הבחינה היא של מצב הילד וההשלכות על חייו ועולמו בעקבות ההחלטה. 

עקרון זה כשהוא מיושם, למעשה, גורם למתן המשמורת להורה שיוכל טוב יותר להגן על האינטרסים והזכויות של הילדים, זה שיוכל להיטיב לספק את צורכיהם הפיזיים, הרוחניים והנפשיים, זה שיימצא יציב, ראוי, מתאים ובעל מסוגלות הורית גבוהה יותר ביחס להורה השני.

11. כדי לקבוע משמורת ולהכריע בעניין כשיש מחלוקת בית המשפט זקוק למידע רב אודות המשפחה. כיצד הוא אוסף מידע זה? מי הם הגורמים המעורבים בהליך קביעת המשמורת ומהו תהליך ההכרעה בתביעה למשמורת?

כאשר יש מחלוקת בין הורי ילדים סביב שאלת משמורת בית המשפט נעזר בגורמים חיצוניים המהווים את זרועו הארוכה של בית המשפט. הכוונה לשליחי בית המשפט, אנשי מקצוע שיוכלו לבחון עבורו את המצב ויספקו לשופט יכולת הצצה והבנה של המציאות ושל המתרחש. גורמי המקצוע שממנה בית המשפט בתקווה שיעזרו לו להכריע בעניין המשמורת הם לרוב עובדי רשויות הרווחה של הרשות המקומית שבה גרים הילדים.

לשם כך בית המשפט מוציא צו הממנה פקיד סעד ולצעד זה חשיבות רבה. לדעתו, התרשמותו ומסקנותיו של פקיד הסעד ניתנים משקל וחשיבות רבים ביותר. תפקידיו של פקיד הסעד רבים:

א. בראש ובראשונה הוא משמש זרועו הארוכה של בית המשפט ושליח שלו בביצוע משימת הכרעה בעניין חשוב.

ב. תפקידו של פקיד הסעד הוא גם ללוות את ההורים ואת הילדים בתהליך הגירושים.

ג. תפקיד מרכזי של פקיד סעד שמונה על ידי בית המשפט בתיק גירושים הוא גם ובעיקר להבטיח את טובתו של הילד ולהגן עליו מפני פגיעה אפשרית הבליך הפירוד של הוריו.

ד. תפקיד נוסף מוטל עליו והוא להגיש מענה טיפולי להורים הנפרדים ולילדים ולסייע להם לקיים הורות משותפת למרות הפירוד באופן שיהיה אופטימלי עבור כל המעורבים. כשבראש מעייניו ניצבת החתירה לשמור על טובת הילד פקיד הסעד מדריך את ההורים ומסייע להם ליצור מודל של הורות משותפת שתיטיב עם הילד.

ה. פקיד הסעד אמור, לאחר התרשמותו להגיש תסקיר סעד השוטח בפני בית המשפט את רשמיו מהמציאות המשפחתית וכולל המלצות לגבי המשמורת וההתנהלות הראויה והרצויה מבחינת הילדים. לשם גיבוש חוות הדעת שלו יוצר פקיד הסעד קשר עם גורמים רבים ומגוונים בחיי המשפחה – נציגי מוסדות רווחה וקהילה ביישוב, מורים וגננות, שכנים, חברים ובני משפחה. מפגישות אלה ומפגישות עם ההורים ועם הילד – יחד ולחוד – הוא לומד על אורחות החיים ומסכם את התרשמויותיו בתסקיר שיכין, המהווה המעין חוות דעת שבוחנת את המארג המשפחתי, מערכת היחסים בין ההורים לילדים ובין ההורים עצמם. בסוף התסקיר יפרט את ההמלצות שגיבש לאחר בחינת כל אלה, כאשר ההמלצות הללו מכריעות בשאלות הרות גורל הקשורות למשמורת והסדרי הראייה.

לתסקיר הסעד חשיבות רבה ביותר משום שברוב המקרים, בתי המשפט מקבלים את ההמלצות הללו ומיישמים את שנאמר בתסקיר ועל ההתרשמות של פקיד הסעד חשובה ומהותית במיוחד עבור המעורבים.

יש לציין, שבמקרים מסוימים, במיוחד כאשר הורה אחד טוען שההורה השני אינו כשיר דיו לשמש כהורה משמורת ו/או כהורה שזכאי להיות עם ילדיו לפרקי זמן ממושכים, מפנים את ההורים לבדיקת מסוגלות הורית, שנערכת במכון חיצוני ותפקידה לבדוק את תפקודו של כל הורה ולתת המלצות בהתאם.

12. האם קביעת המשמורת יכולה להשפיע על תשלום המזונות?

בוודאי שכן. במקרים שבהם נקבעת משמורת משותפת או שנקבעים הסדרי ראייה נרחבים, בתי המשפט נוהגים להפחית את דמי המזונות שמשולמים בכ- 25%. אולם, בשנתיים האחרונות ישנה מגמה בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה, שאף מתחזקת בחודשים האחרונים, לפיה, אין להסתפק בהפחתה סמלית זו אלא יש, במקרים מסוימים לבטל לגמרי את חובת תשלום המזונות ולהטיל על כל הורה את החובה לספק את צרכי הילדים בעת שהם איתו. לאחרונה, אנו עדים לאחרונה לעוד ועוד פסקי דין שמבטלים כליל את החיוב במזונות כאשר יש משמורת משותפת וכאשר ההורים משתכרים דומה. כמובן שהכרעה כזו תלויה בנסיבות ואיננה אוטומטית.

13. מה קורה אם בן הזוג שלך רוצה לעזוב את הארץ ולקחת עמו את הילדים?

מצב זה בו אחד מההורים רוצה לרדת מהארץ ולקחת עמו את ילדיכם המשותפים נקרא הגירת קטינים. זהו מצב ביש קשה מאד לצדדים המעורבים. כאשר אחד ההורים היגר הנה וכעת רוצה לחזור למדינת מוצאו או כאשר מישהו מכם רוצה קריירה בחו"ל אבל אתם כבר לא יחד הסיכוי שתגיעו להסכמה בעניין הוא מזערי. כל אחד ימשוך לכיוון שלו, וכאילו גירושים אינם קשים ממילא, שאלת ההגירה רק מקשה עליהם עוד יותר.

הקושי להגיע לסכמה בין בני הזוג מגלגלת את עניין הגירת הקטינים לפתחו של בית המשפט שנאלץ לשבור את הראש ולהכריע לגבי סוגיה מורכבת וכבדת משקל זו.

עצם העובדה שהורה מסוים קיבל משמורת על הילדים איננה מקנה לו זכות אוטומטית לעזוב את הארץ. הזכות למשמורת היא אך ורק בגבולות המדינה. הורה שרוצה להגר עם ילדיו הקטינים צריך להגיש תביעה להגירה לבית המשפט ולנסות בכל כוחו לשכנעו שיאפשר לו להגר מישראל עם ילדיו הקטינים. בעצם הגשת בקשה זו מבקש ההורה למעשה לקבלת היתר מבית המשפט לגדל קטין מחוץ לגבולות המדינה, אף בניגוד לדעתו ו/או הסכמתו של ההורה האחר .

גם כאן השאלה תוכרע בעיקר לפי עקרון טובת הילד.

ומה לגבי ההורה העלול להיוותר פה ללא ילדיו? במקרה כזה בו הורה אחד פועל לעזיבת הארץ על ההורה השני למהר ולפעול נגד אפשרות זו ולהצטייד בערך דין גירושין מומחה שיסייע לו להוכיח כי לילד ייטב ויהא עדיף להישאר קרוב אליו.

14. מתי הגירה של בן זוג עם ילדיכם המשותפים תיחשב לחטיפת ילדים וכיצד ניתן להתמודד עם מצב זה?

בכל מצב בו הורה מהגר עם ילדיו הקטינים מחוץ לגבולות המדינה ללא שקיבל לכך את הסכמתו המפורשת של ההורה השני או, לחלופין מבלי שקיבל לכך את היתר בית המשפט הוא נחשד כמי שביצע חטיפת ילדים קטינים. רבים מאיתנו חושבים כי מצב דברים זה בו הורה אחד חוטף את הילדים המשותפים בעיצומו של סכסוך משמורת שמור רק לסרטים טרגיים אבל אין זה מדויק. פעמים רבות מדי מתרחש מצב בו הורים מהגרים עם ילדיהם ללא אישור ולמעשה חוטפים אותם מחוץ לגבולות המדינה.

למקרה זה קשורה אמנת האג עליה חתומה מדינת ישראל. זוהי אמנה אמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים שאומצה בישראל במסגרת "חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים)”. האמנה מחייבת את ישראל וכל מדינה החתומה עליה לסייע בהחזרתו של ילד שנחטף ממדינתו על ידי הורה במסגרת קרב משמורת. בין היתר קובעת אמנת האג תנאים, מנגנוני פעולה ודרכי התנהלות לשם כך.

אמנה זו מכתיבה את דרך הפעולה שלך אם הינך הורה שילדו נחטף מישראל ללא הסכמה – יש לך זכות להגיש בקשה להחזרת הילד החטוף ולדאוג לכך שהמדינה אליה היגרה ההורה השני תשלח אותו ואת הילדים חזרה לכאן בכדי להשלים את כל הדיונים בנושא המשמורת עליהם.

בעת הגשת הבקשה חשוב מאד להיוועץ ולהיות מיוצג על ידי עורך דין משפחה שיוכל גם להתמודד עם הטענות שבוודאי יעלה ההורה השני לקיומם של "חריגים לחובת השבת הילד". סביר מאד כי ההורה החוטף יעלה טענות שונות במטרה למנוע אולעכב את השבת הילד ארצה, למשל במקרים בהם הילד השתלב בסביבה החדשה כי התמהמהת וכבר חלפה שנה ממועד החטיפה ועד שהגשת את הבקשה; או במקרה בו הילד עצמו לא רוצה לשוב הנה (בתנאי שמדובר בילד בוגר ומבין); או במקרה בו חזרתו של הילד ארצה עלולה להוות לו או לגרום לפגיעה בו.